ניתוח קטרקט

מאמר מקיף על ניתוח קטרקט – אפידמיולוגיה, סיבות, טכניקות והתקדמות

מבוא לניתוחי קטרקט

קטרקט, גורם נפוץ ומשמעותי לאובדן ראייה, מאופיין בעכירות מתקדמת של העדשה הטבעית של העין הפוגע בחדירות האור לעין ומעוות את הראייה. מחקר העולמי העריך בשנת 2010 כי קטרקט אחראי ל-33% מליקוי הראייה ברחבי העולם, מה שמסמל את השכיחות וההשפעה שלו. מאמר זה נועד להתעמק באפידמיולוגיה ובגורמים לקטרקט, ביסודות ניתוח קטרקט, והשוואה של ניתוח קטרקט ידני וטכניקת הלייזר הפמטו-שניה.

קטרקט אפידמיולוגיה וסיבות

שכיחות הקטרקט קשורה מאוד להזדקנות, כאשר כמחצית מהאנשים מפתחים קטרקט עד גיל 80. בעולם המתפתח, קטרקט לרוב תורם באופן משמעותי לעיוורון עקב גישה מוגבלת לשירותי בריאות. גורמי סיכון נוספים כוללים חשיפה ממושכת לקרינת UV, עישון, סוכרת, תרופות קורטיקוסטרואידים וניתוחי עיניים קודמים.

קטרקט יכול להיות גם מולד או משני למחלות סיסטמיות מסוימות או הפרעות מטבוליות. למרות שהם קשורים בדרך כלל להזדקנות, הם יכולים להשפיע מדי פעם על אוכלוסיות צעירות יותר עקב טראומה, הקרנות או תרופות מסוימות.

היסטורית, ניתוח קטרקט כלל הסרה של העדשה העכורה ותיקון לאחר מכן באמצעות משקפי ראייה עבים או עדשות מגע. עם זאת, הניתוח המודרני התפתח מאוד, והציג עדשות תוך-עיניות מלאכותיות (IOLs) המחליפות את העדשה הטבעית שהוסרה, ובכך מבטל את הצורך במשקפיים או בעדשות מגע בעלי מספר גבוה.

ניתוח הקטרקט הנפוץ ביותר הוא בשיטת phacoemulsification. כאן נעשה חתך זעיר במשטח העין להחדרת מתמר קולי (אולטראסאונד). מכשיר זה רוטט במהירות קולית, מפרק את העדשה העכורה לשברים זעירים אשר נשאבים החוצה. עדשה מלאכותית מוכנסת לקופסית הריקה, הממברנה הדקה שעטפה במקור את העדשה הטבעית. ניתוח זה אורך לרוב פחות מ-30 דקות ובדרך כלל אינו מצריך אשפוז לילה בבית חולים. היום ניתן לבצע ניתוח קטרקט בלייזר.