בעשורים האחרונים השתפרו תכניות הסקר והטיפול בילדים עם עין עצלה (Amblyopia) ו־פזילה (Strabismus), אך מעט מאוד נתונים קיימים על השפעתן ארוכת הטווח באוכלוסייה הבוגרת.
במחקר זה ניתחנו נתונים של מעל 100,000 צעירים בישראל כדי לבחון כיצד השתנתה שכיחות עין עצלה ופזילה לאורך דור אחד, ומהם הגורמים הקשורים בהן.
עיקרי הממצאים
המחקר כלל 107,608 מלש"בים בגיל ממוצע של 17.4 שנים, שנולדו בין השנים 1971–1994.
נמצא כי:
- שכיחות עין עצלה ירדה ב־33% , מ־1.2% ל־0.8%.
- הירידה נבעה בעיקר מירידה בעין עצלה חד-צדדית (מ־1.0% ל־0.6%), בעוד שעין עצלה דו-צדדית נותרה יציבה (~0.2%) .
- שכיחות פזילה באוכלוסייה ירדה במחצית – מ־1.2% ל־0.6%.
- הירידה חלה בעיקר במקרים הקלים עד בינוניים של עין עצלה, בעוד שמקרים חמורים נותרו ללא שינוי.
- בקרב נבדקים עם פזילה, עין עצלה חמורה נותרה נדירה, אך עין עצלה קלה הפכה שכיחה יותר.
הירידה בשכיחות תואמת את התרחבות תכניות הסקר הלאומיות לגיל הרך בישראל ואת השיפור בטיפולים המוקדמים בעין עצלה ופזילה.
משמעות קלינית וציבורית
המחקר מדגים כי ההתערבות המוקדמת בילדות משנה את "ההיסטוריה הטבעית" של עין עצלה ופזילה, ומובילה לירידה מובהקת בשכיחותן בבגרות.
הממצאים מחזקים את החשיבות של סקרי ראייה ממלכתיים וטיפול מוקדם בילדים, ומספקים עדות להשפעה הציבורית של מדיניות בריאות עיניים יעילה.
לקריאה נוספת
למאמר המלא ב-10.1136/bjophthalmol-2017-310364
פורסם ב-British Journal of Ophthalmology, 2018.
פורסם על ידי צוות חוקרים בינלאומי, בהם ד"ר ינון שפירא, מומחה לאוקולופלסטיקה, דרכי דמעות ומחלות ארובת העין.