ניתוח מעקף דמעות (DCR) הוא הטיפול הסטנדרטי לחסימות בדרכי הדמעות. עם זאת, לא ברור אם תוצאות הניתוח זהות כאשר מדובר בהיצרות חלקית (NLDS) לעומת חסימה מלאה (NLDO). במחקר שביצענו ביקשנו לבדוק האם שיעור ההצלחה של DCR שונה בין שתי קבוצות אלו.
עיקרי הממצאים
המחקר כלל 82 עיניים סימפטומטיות שעברו ניתוח DCR אנדוסקופי. מתוכן 24 עיניים אובחנו עם היצרות (NLDS) ו־58 עם חסימה מלאה (NLDO).
נמצא כי שיעור ההצלחה המלאה (היעלמות הדמעת) היה נמוך יותר בקבוצת ההיצרות – 41.7% בלבד, לעומת 69.0% בחסימה מלאה.
כאשר נכללו גם מקרים של שיפור חלקי, שיעור ההצלחה הכולל עמד על 70.8% לעומת 91.4% בהתאמה. חלק מהמטופלים עם היצרות נזקקו לניתוחים נוספים, כגון DCR חוזר או החדרת צינורית ג'ונס.
משמעות קלינית
הממצאים שלנו מצביעים כי ניתוח DCR בהיצרות חלקית של צינור הדמעות פחות יעיל מאשר בחסימה מלאה, אף כי רוב המטופלים עדיין חוו שיפור משמעותי בתסמינים.
הדבר מדגיש את הצורך להבדיל היטב בין חסימה אנטומית מלאה לבין היצרות תפקודית לפני החלטה על ניתוח, וליידע את המטופלים על הסיכוי המופחת להצלחה מלאה במקרים אלו.
קריאה נוספת
למאמר המלא ב-10.1038/s41433-022-02048-9
פורסם ב-Eye (London), 2023.
פורסם על ידי צוות חוקרים בינלאומי, בהם ד"ר ינון שפירא, מומחה לאוקולופלסטיקה, דרכי דמעות ומחלות ארובת העין.