מטופלים רבים סובלים מדמעת כרונית (Epiphora), אך הסיבות לכך שונות — החל מחסימה אנטומית מלאה של צינור הדמעות ועד לעיכוב תפקודי בזרימה למרות דרכי דמעות פתוחים. במחקר שביצענו, בחנו האם סוג החסימה משפיע על חומרת הדמעת, התסמינים ואיכות החיים של המטופלים.
עיקרי הממצאים
המחקר כלל 122 עיניים סימפטומטיות של 63 מטופלים שעברו שטיפת דרכי דמעות, דקריוציסטוגרפיה (DCG) ודקריוסינטיגרפיה (DSG) .
מצאנו כי חומרת הדמעת ציון (Munk) הייתה דומה בין שלושת סוגי ההפרעה — חסימה מלאה (NLDO), היצרות חלקית (NLDS) ועיכוב תפקודי (FNLDO).
תופעת הפרשה מהעין הייתה שכיחה יותר בחסימה מלאה, בעוד החמרה בקור או ברוח אופיינה דווקא לחסימה תפקודית. ההשפעה על איכות החיים והראייה הייתה דומה בכל הקבוצות.
משמעות קלינית
הממצאים שלנו מראים כי גם חסימה תפקודית גורמת לדמעת חמורה ולאיכות חיים ירודה, בדומה לחסימה אנטומית מלאה. לכן חשוב להכיר בחומרת התסמינים של דמעת תפקודית ולא להתייחס אליה כבעיה “קלה”.
הבדלים ספציפיים, כמו הפרשה או החמרה בתנאי סביבה, עשויים לעזור בהכוונה לאבחנה הנכונה.
לקריאה נוספת
למאמר המלא ב-10.1097/IOP.0000000000002208
פורסם ב-Ophthalmic Plastic and Reconstructive Surgery, 2022.
פורסם על ידי צוות חוקרים בינלאומי, בהם ד"ר ינון שפירא, מומחה לאוקולופלסטיקה, דרכי דמעות ומחלות ארובת העין.